בחרתי להתייחס למאמרו של אבירם "3 גישות לטכנולוגיות המידע בחינוך" בשל הפער הגדות שקיים בין התאוריה למעשה. אבירם במאמרו פורס לפנינו את מערכת החינוך תוך שהוא מציג 3 גישות. ממשיך וטוען כי "לחדירתה של טכנולוכית המידע לבתי הספר השפעה מכרעת על דפוס החינוך בעתיד לבוא" ותולה את "האשם" במשרד החינוך. ואני מסכימה עימו.
במערכת החינוך יש "ניצוצות" של למידה מתוקשבת. מעטים מאוד הם בתי הספר שעברו ללמידה שכזו. כולנו רואים את הפוטנציאל האדיר שבה, אך משהו חסר כדי לממשה. אני מפנה אצבע מאשימה למשרד החינוך. קיימים "הוגה דעות" רבים ו"ידענים גדולים" שכותבים רעיונות מאוד יפים, אך בשטח יישום איין. בגלל בעיות של תקציב כמובן... שינוי בבתי הספר לא יבוא אם לא יהיה הכוון ממשרד החינוך. אכן יש צורך בהדרכה בשטח ולוגיסטיקה מתאימה... ושוב תקציב...כדאי ש"הגדולים" שיושבים למעלה בסולם ומחליטים על תקציבים, ישאירו נתח גדול יותר לבתי הספר, שינוצל למטרה זו כמו למטרות חשובות אחרות.
הירשם ל-
תגובות לפרסום (Atom)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה