המחשב בחיתוליו והיום
אל המחשב נחשפתי לראשונה בעודי תלמידת תיכון בשנות ה-70. זכורה לי שעה במערכת בה הכרנו את המחשב ולמדנו שפת תכנות. בשעורי מחשב הינו לומדים את החומר על מחשבים בכיתה מתרגלים את זה בכיתה על "יבש", כלומר הינו כותבים את הפיתרון במחברת או בלוח בודקים את התוצאה ע"י חישוב ובמחברת. אחרי שהכנו את "התוכנית" למחשב פעמים בשבוע הינו נוסעים לאוניברסיטה על מנת להכניס את תוכנית המחשב למחשב האוניברסיטה, ואח"כ הינו מריצים את התוכנית ובודקים האם התוצאות מתאימות למה שמצפים.
למעשה התהליך היה ככה:
1. כותבים בדפי עבודה את תוכנית המחשב
2. בודקים שאין שגיאות כתיב בשפת המחשב
3. בודקים שאין שגיאות לוגיות בתוכנית
4. כותבים את תוכנית למחשב האוניברסיטה
5. מריצים את התוכנית
6. במידה והיו שגיאות כתיב בשפה הינו מתקנים אותם ומריצים שוב
7. במידה ושגיאה לוגית הינו מתקנים בדפי העבודה ואח"כ מריצים
כל העבודה מול המחשב הייתה מתבצעת בסבבים, ולא בצורה מקוונת (off line), לעומת היום כאשר יש מחשב אישי, יש אפשרות לבצע את כל הפעולות מלמעלה במחשב האישי, זמן התגובה מהיר יותר. בעבר על מנת לסיים תוכנית מחשב פשוטה זה לקח מספק ימים, לעומת זאת היום מספר שעות. הייתה תחושה של חדוות יצירה. יש מאיין.
חלפו להן שנים רבות מאז, ללא פגישה עם המחשב, עד הגיעי לבית הספר שבו אני עובדת כיום, בשנות ה-80. היה בו חדר מחשב עם עמדות לכל לומד. בחדר לא היה שימוש רב, במהלך רוב שעות היום הוא היה נעול. במהלך השנים התמנתה רכזת מחשבים וכיתות בית הספר נכנסו לחדר עפ"י מערכת שעות שהוכנה מראש. את השעורים העבירה הרכזת, מפני שלמורות הייתה רתיעה מה"חיה" הזו ששמה מחשב. פה ושם עברנו השתלמויות שלא היו משמעותיות בשל הריחוק מהמחשב וכל מה שנלמד, נשכח כמובן בשל אי שימוש. אט אט "קם דור אשר לא ידע את יוסף", הגיעו לבית הספר מורות צעירות אשר המחשב היה בנשמתן ואלו הרבו להשתמש בו לצרכיהן. בעזרתן למדתי להיפתח ל"חייה" הזו שנמצאת בכל בית, ועומדת לשרותי ומה שאני צריכה זה קצת אומץ ופתיחות. למזלי, בלימודי השונים נדרשתי להדפיס עבודות וכך נחשפתי לתוכנת הוורד. את העבודה הראשונה שלי שהדפסתי כמעט עד תום, לא שמרתי נכון. והיה עלי להדפיסה מחדש. כיום עם הדרכה מרכזת המחשבים, מורות נכנסות לחדר המחשב, מנחות את הילדים בתוכנות סגורות ופתוחות, בכתיבת עבודות, חיפוש חומרים, הכנת מצגות ועוד. (לא אחת הילדים עולים ביכולותיהם על המורות, ואלה נעזרות, בהם, שהם משאב מעולה).
אל המחשב נחשפתי לראשונה בעודי תלמידת תיכון בשנות ה-70. זכורה לי שעה במערכת בה הכרנו את המחשב ולמדנו שפת תכנות. בשעורי מחשב הינו לומדים את החומר על מחשבים בכיתה מתרגלים את זה בכיתה על "יבש", כלומר הינו כותבים את הפיתרון במחברת או בלוח בודקים את התוצאה ע"י חישוב ובמחברת. אחרי שהכנו את "התוכנית" למחשב פעמים בשבוע הינו נוסעים לאוניברסיטה על מנת להכניס את תוכנית המחשב למחשב האוניברסיטה, ואח"כ הינו מריצים את התוכנית ובודקים האם התוצאות מתאימות למה שמצפים.
למעשה התהליך היה ככה:
1. כותבים בדפי עבודה את תוכנית המחשב
2. בודקים שאין שגיאות כתיב בשפת המחשב
3. בודקים שאין שגיאות לוגיות בתוכנית
4. כותבים את תוכנית למחשב האוניברסיטה
5. מריצים את התוכנית
6. במידה והיו שגיאות כתיב בשפה הינו מתקנים אותם ומריצים שוב
7. במידה ושגיאה לוגית הינו מתקנים בדפי העבודה ואח"כ מריצים
כל העבודה מול המחשב הייתה מתבצעת בסבבים, ולא בצורה מקוונת (off line), לעומת היום כאשר יש מחשב אישי, יש אפשרות לבצע את כל הפעולות מלמעלה במחשב האישי, זמן התגובה מהיר יותר. בעבר על מנת לסיים תוכנית מחשב פשוטה זה לקח מספק ימים, לעומת זאת היום מספר שעות. הייתה תחושה של חדוות יצירה. יש מאיין.
חלפו להן שנים רבות מאז, ללא פגישה עם המחשב, עד הגיעי לבית הספר שבו אני עובדת כיום, בשנות ה-80. היה בו חדר מחשב עם עמדות לכל לומד. בחדר לא היה שימוש רב, במהלך רוב שעות היום הוא היה נעול. במהלך השנים התמנתה רכזת מחשבים וכיתות בית הספר נכנסו לחדר עפ"י מערכת שעות שהוכנה מראש. את השעורים העבירה הרכזת, מפני שלמורות הייתה רתיעה מה"חיה" הזו ששמה מחשב. פה ושם עברנו השתלמויות שלא היו משמעותיות בשל הריחוק מהמחשב וכל מה שנלמד, נשכח כמובן בשל אי שימוש. אט אט "קם דור אשר לא ידע את יוסף", הגיעו לבית הספר מורות צעירות אשר המחשב היה בנשמתן ואלו הרבו להשתמש בו לצרכיהן. בעזרתן למדתי להיפתח ל"חייה" הזו שנמצאת בכל בית, ועומדת לשרותי ומה שאני צריכה זה קצת אומץ ופתיחות. למזלי, בלימודי השונים נדרשתי להדפיס עבודות וכך נחשפתי לתוכנת הוורד. את העבודה הראשונה שלי שהדפסתי כמעט עד תום, לא שמרתי נכון. והיה עלי להדפיסה מחדש. כיום עם הדרכה מרכזת המחשבים, מורות נכנסות לחדר המחשב, מנחות את הילדים בתוכנות סגורות ופתוחות, בכתיבת עבודות, חיפוש חומרים, הכנת מצגות ועוד. (לא אחת הילדים עולים ביכולותיהם על המורות, ואלה נעזרות, בהם, שהם משאב מעולה).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה